לא תשני אותו, חבל על המאמץ...

"אני מתעקשת שהילד ילך לחוג ואבא שלו תמיד מוותר לו כשהוא אצלו"

"אני מקפידה על הרגלי שינה ואצלו הם ערים עד מאוחר"

"תמיד אני הרעה והוא הטוב"

במשך מספר מפגשים ניסינו לחשוב על איך מביאים את האבא (גרוש במשמורת משותפת) להקפיד על העקרונות שהיו לה כל כך חשובים ובעיניה כל כך צודקים. קבענו פגישה משולשת.

כל מה שבעיניה היה עקרוני, לדעתו לא היה שווה מלחמות עם הילד. הוא התגאה בכך שהוא לא נלחם עם הילד. היא ישבה והסתכלה על השעון "חבל על המאמץ" אמרה.

הזמנתי את האבא לבד כדי לנטרל את מאבק הכוח ביניהם. דיברנו עליו, על הילד, על לדבר איתו באופן ישיר ולא בדיבור פתלתל. השיחה לא התקדמה לאן שקיוויתי.

ואז זה פתאום היה לי מאוד ברור. הם אנשים שונים, אופי שונה, רקע שונה גישה שונה לחיים.

"אנחנו לא בכיוון" אמרתי לה בפגישתנו הבאה "לא תשני אותו! ואם הוא לא עושה משהו חמור או פוגעני, תפסיקי לעקוב אחרי השעות שבהן הילד פעיל בטלפון ותפסיקי להעיר לשניהם. זה בלאו הכי לא עובד לך. כשהילד אצלך, זה עניינך וכשהוא לא, שחררי".

היא שחררה בהדרגה. הפסיקה לעקוב ולנסות לנהל את הזמן אצל האב מרחוק. המתח ביניהם פחת והכי חשוב? בפגישה האחרונה היא סיפרה מה ששמעה מהילד "אבא אמר שהוא לא מספיק מקפיד איתי על הלימודים ולכן קשה לי".

היא שחררה ואצלו משהו זז...