שאלתי את עצמי למה בעברית אומרים "לקבל החלטה"?
הרי החלטה היא לא משהו שמקבלים מבחוץ אלא משהו שמגבשים, שבוחרים שאיתו הולכים קדימה בלי תמיד לדעת את התוצאה.
ואז זה התבהר לי כמו בשירו של רוברט פרוסט The Road Not Taken "הדרך שלא נבחרה"
שברגע שבו אני מחליטה, אני בעצם מקבלת את עצמי על אינסוף האפשרויות האחרות בהן לא בחרתי
לפני שנים, יצאתי לדייט
הכל זרם נפלא כשפתאום הוא שאל "אוהבת אופרה"?
ואני מהפחד לאבד אחד כזה תרבותי
כשאני בכלל שונאת אופרה עניתי
"לא ממש יצא לי עד עכשיו"
תכלס? הזמנה לדייט שני באופרה.
ומה אני שומעת?
"אני לא סובל אופרה"
לזייף זה כמו לנעול נעלים לוחצות.
בסוף הרי ברור שנתחיל ללכת עקומות.
לא חבל להתבזבז על דמות דמיונית?
זה שווה את המאמץ?
להבין שקשר אמיתי לא יכול להיבנות
על זיופים זה כמו הצליל של מכונת מזל
פתאום, משום מקום, נשפכים עליך
אינסוף אסימונים של חופש
להיות בדיוק מי שאת ולעוף עליה.
א' פנתה אלי בנוגע להתלבטות ממש קטנה לכאורה – לכתוב או לא לכתוב למישהו במעגל המשפחתי הרחב, שיחסיה איתו טעונים עשרות שנים. היא אמרה מראש שכוונתה למפגש אחד.
בתום הפגישה היא יצאה עם החלטה ברורה לכתוב לאותו אדם וזאת לאחר שביררנו את הרקע לסיפור, את הסיבות להתלבטות, ואת הסיכויים והסיכונים במידה שתחליט כך או אחרת.
ביקשתי שתעדכן אותי לאחר מעשה. היא כתבה את האי-מייל, לא זכתה למענה ובכך שמה סוף להמשך ההתלבטויות. "זהו, אני נקייה" אמרה.
את המפגש הנקודתי והממוקד היא תיארה "זה כמו שיש לך נזילה מהגג, את מזמינה גגן, הוא מתקן את הנזילה והגג לא דולף יותר".
מנקודת המבט המקובלת, לא היה כאן תהליך עומק אבל א' ידעה בדיוק מה היא רוצה ומה לא והיא רק רצתה יעוץ קונקרטי ביחס לשאלה מאוד ספציפית. לא מעבר לכך.
מה אני בעצם אומרת?
אין כל ספק שבמרבית המקרים המגיעים ליעוץ אכן נדרש זמן להבנה, להפנמה, לגיבוש תובנות ולהטמעה של שינוי אבל שיחד עם זאת חשוב גם לתת מקום לגיטימי ליעוץ "בהילוך מהיר", שלמרות היותו קצר או אפילו קצרצר הוא עדיין תהליך ואפילו מועיל.